↑ לחזור אל דיסקוגרפיה

הגיון הנפש העצובה

דיסק שני של האחים לבנת. מוסיקה מקורית לשירים מקוריים ולשירי משוררים מהארץ ומהעולם. הפקה מוסיקלית- האחים לבנת / כל הלחנים- אביב לבנת

1. לך בעקבי גורלך (פרננדו פסואה) 
2. שירים ומנגינות (נתן זך)
3. תמונות מהעמק (אביב לבנת)
4. אמא'לה אני מפחד/שיר הטייסת (אביב לבנת) 
5. במה להמתיק ימים (נתן זך) 
6. מתמטיקה (אביב לבנת)
7. הדין (לאה גולדברג) 
8. אוסף הבולים (אביב לבנת)
9. אש וכפור (רוברט פרוסט)
10. רוצה להיגמר בין ורדים (פרננדו פסואה)
11. איתקה (קאוואפיס)
12. הגיון הנפש העצובה (אברהם בר-חייא)

השתתפו:
אביב לבנת- גיטרות, שירה וקולות
אריק לבנת- כלי נשיפה, שירה וקולות
נדב רובינשטיין- קלידים
ארנון פרידמן- קלידים
רונן בן דוד- קלידים
מיכה מיכאלי – בס
מאיר ישראל- תופים וכלי הקשה
גדי סרי- כלי הקשה
אפרת בן צור- קולות

לביקורת מאתר:
http://hasharat.co.il/

מן הביקורת:
"הגיון הנפש העצובה הוא האלבום השני של האחים אביב ואריק לבנת. מוסיקאים יוצאי-דופן ויוצרים מרתקים, שמגלים כשרון ורגישות רבים, בשילוב שהם עושים בין פופ, ג'אז וקלאסי… יש להם הרפתקנות יצירתית ורעיונות מעניינים ובעיקר אומץ לטפל בשירי משוררים…תריסר השירים באלבום אינם פיזמוני פופ רגילים- לא בלחנים המלודיים והפתלתלים, לא בטקסטים הגבוהים ולא בהפקה הייחודית, שעשויה להוביל אותם גם למאורות קברט, לאולמות תאטרון ולהיכלות קונצרט…מוסיקליות צרופה, חפה לחלוטין משיקולים מסחריים." עמוס אורן (ידיעות אחרונות)

"…התקליט 'הגיון הנפש העצובה' הוא תקליט של ניגודים. מכאן מורכבותו, אבל זהו גם מקור כוחו וייחודו. אלמנטים הנשמעים בהאזנה ראשונה כנושאי מתח וניגודים, הן במישור המוסיקלי והן במישור הפואטי, משלימים בהאזנות החוזרות ונוצקים למקשה סונורית אחת, אשר מעבירה את המאזין חוויה רגשית ותרבותית מיוחדת ויוצאת דופן במחוזותינו. האחים לבנת העניקו לנו מסע יפה. במה להמתיק ימים אם לא בשירים? אסור להחמיץ." ד"ר אבי ברכר (חיים אחרים)

"… האחים לבנת הם האנטיתיזה למה שקורה כיום ברוק הישראלי: הם מעיזים, הם יוצרים, הם מוכשרים ומסוגלים למכור את האמת האמנותית שלהם…" ליאור רוזנטל (רשת שוקן)

"…אלבום מרתק והמוסיקה בו לא דומה לשום דבר אחר המצוי כיום בשוק. הדברים יוצאים מהלב ויש בהם התחברות רגשית. טכסטים אינטימיים עד כאב…אלבום של שחרור הנפש…" תום ליבנה (ידעות תקשורת)

"אינטימי עד להכאיב, אבל הכאב רך כמו פצע שנחבש, בתקליט השני של אריק ואביב לבנת "הגיון הנפש העצובה". וזה העצב קליל כפי שלא היה, מלטף, בוחן מלמעלה שני אנשים מנגנים, כותבים, שרים ויוצרים. שני אחים". אבישי מתיה (במחנה)

לדיסקוגרפיה>>